כיום, אנו שומעים יותר ויותר על משמורת משותפת ועל ביטול חזקת הגיל הרך. אבות רבים יותר עותרים לבתי המשפט לקבלת משמורת מלאה על ילדיהם או לחלופין, משמורת משותפת. מגמה זו מקבלת ביטוי גם בבתי המשפט ובפסקי הדין שניתנים בעניין זה.
חזקת הגיל הרך קבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962 ("החוק") החוק קובע כי בהיעדר הסכם בין ההורים בדבר האפוטרופסות על קטין, החזקתו והסדרי ראייה וקשר עמו, רשאי בית-המשפט לקבוע
"כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
לעתים קרובות, הוראה זו משפיעה בעקיפין לא רק על ילדים בגיל הרך אלא אף על כלל ילדי המשפחה, כך למשל, כאשר לילד מתחת לגיל 6 יש אחים או אחיות בוגרים, פעמים רבות יביא יישום חזקת הגיל הרך לכך שכל הילדים במשפחה יימסרו למשמורת האם, כדי לא להפריד בין האחים. דהיינו על בית המשפט לבחון את טובת הקטינים לצורך בחינת חזקת הגיל הרך.
במסגרת המלצות וועדת שניט נכתב כי במקרים בהם אין הסכמה בין ההורים לגבי משמורת הילדים – אזי ילדים עד גיל 6 לא יועברו אוטומטית לחזקת האם וכי כל תיק יבחן לגופו. בנוסף הומלץ לעודד הליך גישור מרצון בין ההורים אשר יהווה סוג של פתרון הולם עבור ההורים יאפשר הידברות ומימוש זכויות הילד בדרכי נועם ומתוך כבוד, ללא מלחמות מתישות בבתי המשפט.
בשנת 2012 אימץ המחוקק את המלצות וועדת שניט ומסקנותיה. נכון למועד זה, ביטול חזקת הגיל הרך טרם יושם בחוק וזאת למרות מסקנות הוועדה והמלצת שר המשפטים.
משרדנו מתמחה בתחום דיני המשפחה ומשמורת. כדאי לבחור בעורך דין גירושין בעל ניסיון ייחודי בתחום דיני המשפחה והגירושין.
