סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים מגדיר איסור החזקה או שימוש בסמים:
“לא יחזיק אדם סם מסוכן ולא ישתמש בו, אלא במידה שהותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה, או ברישיון מאת המנהל”
סעיף 9, אפוא, מבחין בין שימוש או החזקה למטרות מסחריות לבין שימוש או החזקה לצריכה עצמית בלבד. עבירת החזקה או שימוש בסמים לצריכה עצמית היא עבירה קלה יותר, והענישה בגין ביצוע העבירה של החזקת סם לשימוש עצמי עומד על עד שלוש שנות מאסר
מהו שימוש עצמי? החוק מגדיר לגבי כל סם הכלול בפקודת הסמים האסורים, כמות סף שמהווה את הגבול בין החזקה לשימוש עצמי לבין החזקה שלא לשימוש עצמי, כלומר התשובה לשאלה תלויה בכמות שנמצאה אצל החשוד.
הסף המוגדר כהחזקה לשימוש עצמי עבור מריחואנה וחשיש, למשל, הוא 15 גרם, ואילו בסמים קשים יותר, כמו קוקאין והרואין, הוא עומד על 0.3 גרם בלבד.
מדיניות הענישה המקלה בעבירות של החזקת סם לשימוש עצמי קיבלה חיזוק משמעותי בתחילת אפריל 2019. אחר שנים רבות בהן נדונה האפשרות לשנות את האיסור הפלילי על שימוש בצמח הקנאביס, ובכלל זה גם החְזקה לצריכה עצמית, התקבלה בכנסת הצעת חוק ממשלתית בנושא זה: חוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת – הוראת שעה), התשע"ח-2018. על פי התיקון לחוק, אדם שנתפס לראשונה עם קנאביס בכמות של עד 15 גרם, ישלם קנס של 1,000 שקלים. בפעם השנייה יוכפל הקנס ובפעם השלישית ייקבע הסדר מותנה לסגירת התיק, אשר ברוב המקרים יכלול פיקוח של קצין מבחן. רק בפעם הרביעית תישקל האפשרות להגיש נגדו כתב אישום. כל זאת יתאפשר בתנאי שמבצע העבירה אינו קטין, אסיר או חייל, ובתנאי שלא ביצע עבירות קודמות או נלוות בחמש השנים האחרונות.
